עזבון המנוח חוראני אחמד ז"ל ואח' נ' דולב חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

כללי

1.המנוח חוראני אחמד ז"ל, יליד 1.4.1932 נהרג בתאונת דרכים ביום 24.5.1994, בהיותו בן 62. למנוח היו 9 ילדים, אחד מאשתו לה היה רשום כנשוי, גב' חוראני עפיפה ו- 8 ילדים מהתובעת, גב' חוראני חוסניה.

התביעה שלפני הינה תביעת גב' חוסניה וילדיה, התובעים נזקיהם בעקבות מותו של המנוח מאת הנתבעות, מבטחות הרכב.

2.בין הצדדים מחלוקות עובדתיות ומשפטיות, כדלהלן:

א.מעמדה של התובעת ביחס למנוח וזכאותה לפיצוי;

ב.האם עבד המנוח טרם מותו אם לאו והאם גרם מותו להפסדי השתכרות;

ג.האם ניהל המנוח שני משקי בית או אחד;

ד.גובה הנזק.

מעמד התובעת 1

3.הנתבעות טוענות כי אין התובעת זכאית כלל לפיצוי. תביעתה מושתתת על היותה אשתו של המנוח, בעוד שלא הוכח כי היא היתה אשתו, ההיפך הוא הנכון, הוכח כי גב' עפיפה היתה אשתו החוקית של המנוח. הנתבעות טוענות כי אין להרחיב את יריעת הדיון מעבר לשאלה האם היתה התובעת אשתו של המנוח אם לאו וכי כל דיון החורג מכך מהווה הרחבת חזית, שלה היא מתנגדת והתנגדה לאורך כל ההליך המשפטי (סע' 3 לסיכומים).

2.התובעת הצהירה כי הינה אשתו של המנוח (סע' 3), העידה כי לא היתה רשומה במשרד הפנים כאשתו של המנוח, גם לאחר מותו נשארה רשומה כרווקה (עמ' 15 ש' 1-4). אינה יודעת מיהו הקאדי שחיתן אותה, היה הסכם נישואין לא רשום, אח"כ חיתן אותם אדם בשם רמזי מדיר אל אסד, אולי הוא עו"ד (עמ' 15 ש' 5-7). התובעת לא זכרה בת כמה היתה כשנערך הסכם הנישואין, בין 15 ל- 20, לא זכרה גילו של המנוח במועד הנישואין (עמ' 15 ש' 10-13).

3.מהעדויות עולה כי המנוח ניהל חיי משפחה וזוגיות הן עם התובעת והן עם גב' עפיפה. התובעת ובנה מר עומר העידו כי בבית היו שתי דירות, באחת התגוררה היא וילדיה ובאחרת גב' עפיפה וילדיה (עדות עומר עמ' 13 ש' 2-5, עדות התובעת עמ' 16 ש' 1-4). התובעת העידה כי המנוח היה גר פעם אצלה ופעם אצל עפיפה (עמ' 16 ש' 1-6). עפיפה גידלה בביתה 3 מהילדים המשותפים לתובעת ולמנוח, שלקח אותם לביתה של עפיפה (עמ' 18 ש' 8-12). המוסד לביטוח לאומי הכיר במנוח, בתובעת ובאשתו עפיפה כמשפחה מורחבת (כמפורט בתע"צ).

4.התובעת העידה כי המנוח הוא שפרנס אותה ואת הילדים, היה נותן לה דמי כיס וכלכלה, אוכל ושתיה, לה ולילדים, להם הביא גם בגדים (עמ' 16 ש' 23, 27).

5.אמנם לאורך ההליך המשפטי עמדה התובעת על היותה אשתו של המנוח. אלא שלא הובאה ראיה לעניין זה. לא הוצגה תעודת עריכת נישואין, לא הובאו עדים שיעידו ביחס לנישואים. לעניין הרישום במשרד הפנים, איני מוצאת כי יש בו להכריע בעניין זה. ייתכן ונערך הסכם נישואים בין המנוח והתובעת, ללא שנרשם, או נערך טקס דתי מבלי שנרשם. יכול והמנוח עבר עבירה פלילית של ביגמיה, אולם אין בכך כדי לגרוע מזכויות התובעת בתביעה זו, אם הוכיחה מעמדה.

6.נחה דעתי כי המנוח התגורר עם התובעת וילדיה ועם גב' עפיפה וילדה, כשכל אחת מהנשים מתגוררת בדירה אחרת, באותו בניין והמנוח חולק את זמנו בין שתיהן. עוד שוכנעתי כי התובעת לא עבדה, היא התגוררה עם המנוח כאמור לעיל, ופרנסתה ופרנסת ילדיהם היתה תלויה בו.

7.התרשמתי מן העדויות כי התובעת והמנוח ראו בעצמם זוג נשוי לכל דבר ועניין. שאלת עריכתם הרשמית של הנישואים או העדרה, לא שינו את ראייתה של התובעת ביחס לנקודה זו. מבחינתה, היא אשתו של המנוח לכל דבר ועניין, כפי שגם גב' עפיפה היא אשתו. אמנם אין בכך לשנות את המצב החוקי לאשורו, אך זוהי המציאות בה חיו הנפשות הפועלות.

8.אוסיף כי איני מוצאת כי לקביעה שהתובעת אינה אשתו של המנוח יש השלכה על חבות הנתבעות בפיצויה.

9.סע' 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), שכותרתו "זכותם של תלויים לפיצויים" קובע:

"גרמה עוולה למותו של אדם, והיה אותו אדם, אילולא מת, זכאי אותה שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה - יהיו בן זוגו, הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה".